למרבה הצער – אבל גם המזל, ישראל נחשבת למעצמת שיקום. אלא שלצד הידע הרב שנצבר בתחום, קיים מחסור עצום במיטות אשפוז, שגבר בעקבות אירועי אוקטובר. במקביל פועל מערך השיקום הגריאטרי, הכולל מיטות רבות ומתאפיין בשיתוף פעולה פורה בין מומחי שיקום לרופאים גריאטריים הצצה לאחד התחומים העסוקים ביותר במדינה
לא מעט כתבות עוסקות לאחרונה במאמצי השיקום הפיזי של נפגעי 7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל". מרכזי השיקום בישראל מוצפים כיום בפצועים מקרב האזרחים וכוחות הביטחון, כשאליהם צפויים להצטרף פצועים נוספים, שעתידים לעבור ניתוח ויידרשו לשיקום בהמשך. גל הנפגעים הגדול הזה יצר דרישה דחופה ומיידית לתוספת מיטות שיקום, וזאת על רקע מחסור מתמשך שכבר קיים בשגרה עבור מי שנפגעים במסגרת תאונות עבודה או דרכים, תאונות ביתיות, אירועים מוחיים, לבביים או נשימתיים, לצד פגיעות רבות נוספות.
"התהליך הוא תמיד רב־שלבי". הידרותרפיה בגולדנקייר נאות המושבה"
לפי הערכות, בישראל יש קרוב ל־1,000 מיטות שיקום שאינו גריאטרי, וחסרות כ־500 מיטות נוספות. "נעשים מהלכים להרחיב את ההיצע בהדרגה, כשעיקר המאמץ מושקע בחיזוק המערך בפריפריה, כולל ירושלים", אומר ד"ר ירון סחר, מנהל אגף השיקום במשרד הבריאות. הוא מעדכן שבקרוב צפויה פתיחתן של מחלקות שיקום גדולות במרכז הוותיק בהדסה הר הצופים, שישפרו משמעותית את ההיצע בבירה. בדרום נפתח בית חולים שיקומי בכפר עלה נגב שליד אופקים, וצפויה להיפתח מחלקה חדשה גם במרכז הרפואי סורוקה. ובצפון מתוכנן מענה עם מערך חדש במרכז הרפואי לצפון (פורייה). "תוך כדי קידום הצעדים הללו, אנחנו מנסים עכשיו לראות איך ניתן להגדיל עוד את ההיצע כדי לתת מענה לצרכים שנוצרו מאז 7 באוקטובר, שיצר אתגר ענק למערכת, ושבאתגר הזה הצליחו לעמוד בתי חולים עם תשתיות. למשל באיכילוב ושיבא פתחו מיטות מהר, וזה הפער בין מענה מהיר ובין התוכנית האסטרטגית של המשרד. התוכנית שלנו החלה עוד לפני 7 באוקטובר, אבל האירוע הוכיח את הצורך האקוטי", מסביר ד"ר סחר.
מרכזי שיקום בישראל כפופים לחוק ביטוח בריאות ממלכתי המחייב איכות טיפול סבירה בזמן מהיר ובמרחק סביר, והם מתחלקים לכמה קטגוריות: מרכזים בבעלות קופות החולים, למשל בבעלות כללית נמצאים בית לוינשטיין ושתי מחלקות בבתי החולים העמק וסורוקה. יש מרכזים בבתי חולים של המדינה, כמו איכילוב, בני ציון, ברזילי ועוד. ישנן מסגרות ששייכות לעמותות, כגון הדסה ורעות. לקופות יש הסדרים עם בתי חולים מסוימים, והמטופלים יכולים לבחור מתוך מגוון אפשרויות.
בישראל ישנה הפרדה בין שיקום באשפוז ובין תחום הגריאטריה השיקומית. המערך הגריאטרי השיקומי הוא מערך נפרד, הכולל מיטות רבות ברחבי הארץ. עם זאת לא נדיר למצוא מבוגרים גם בשיקום צעירים. ההחלטה על מסגרת השיקום היא תפקודית, ומסתמכת על המטרות שהמומחים מתווים למטופל ובהתאם לצרכיו.
"תמיד יש רשימות המתנה"
שיקום הוא תחום ברפואה, שמסייע למטופל לשפר את איכות חייו ורמתו התפקודית שנפגעו כתוצאה מכל בעיה רפואית, ללא קשר למהות או חומרת הבעיה. רפואה שיקומית עובדת יחד עם האדם על ידי צוות רב־מקצועי לשיפור שני ההיבטים. התחום נחשב צעיר יחסית לתחומי רפואה אחרים. הוא החל בארצות הברית באמצע שנות ה־30 של המאה הקודמת, ובישראל החל עוד לפני קום המדינה, בשנות ה־40, בהדסה ירושלים.
על התחום בישראל מרחיב ד"ר יולי טרגר, מנהל מחלקת השיקום במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה ויו"ר האיגוד הישראלי לשיקום: "לצערנו, ישראל מיוחדת בתחום השיקום בשל היחס בין היקף האוכלוסייה המצומצם יחסית להיקף אירועי הטרור והמלחמות. כמו כן מאז ומתמיד היהדות מתאפיינת ביחס לאדם בהיבט האיכותי, לכן המדינה השקיעה ופתחה מרכזי שיקום לאזרחים וגם לחיילים. בין המרכזים הראשונים שיועדו לחיילים היה בית פיינסטון, שלימים הפך למרכז הרפואי לשיקום בית לוינשטיין. מה שברור לגמרי הוא, שתמיד חסרות מיטות, תמיד יש רשימות המתנה, והתפוסה בכל מחלקות השיקום בארץ היא מעל 100%".
רוב חולי השיקום, לדבריו, מוגדרים כאוכלוסייה גריאטרית מעל גיל 65. "שיקום גריאטרי הוא מיומנות מיוחדת, שמובילים אותה רופאים גריאטריים, כשלפי הגדרת משרד הבריאות, צריך לפעול לצידם גם רופא שיקום", הוא מסביר. "שיקום גריאטרי עוסק מטבעו באוכלוסייה מבוגרת וחולה יותר, והתהליך דורש מומחיות גריאטרית. בדרך כלל השיקום איטי יותר ומופנה ליכולות בגיל המבוגר, שמתאפיינות באיטיות של התנועות, ולכן אופי התהליך מעט שונה ותלוי גם במרכזי השיקום עצמם. ישנם מרכזים מתמחים עתירי ניסיון, וחשוב לבחור מה מתאים לכל מטופל. למשל, מבוגר עם פגיעה קשה בחוט השדרה, שמצריכה מיומנות מיוחדת, עדיף שיעבור שיקום במחלקה ייעודית. אבל אדם שכבר חווה ירידה מסוימת בתפקוד, ועכשיו נוסף לו אירוע שאינו קשה, בהחלט יוכל להתמודד עם תהליך שיקומי במסגרת מחלקת שיקום גריאטרי.
"החולים המבוגרים הם הרוב, ולכן רופאי השיקום עובדים יחד עם מומחי הגריאטריה. למשל המחלקה שאני מנהל בסורוקה היא שיקומית, לא גריאטרית. לפעמים אני מתייעץ עם רופאים גריאטריים כדי לענות לבעיות ספציפיות של הגיל השלישי".
מעל 500 אנשי צוות על 500 מיטות
לצד עבודתו בסורוקה, ד"ר טרגר משמש שנים רבות כיועץ שיקום בגולדנקייר נאות המושבה – מרכז הרפואי שיקומי גריאטרי בנס ציונה. המרכז, שהוא אחד מרשת של שלושה מרכזים (גם בנצרת ובת"א), מעניק מעל 35 שנה שירותי בריאות באשפוז, אשפוז יום, אשפוז ביתי וסיעוד בבית, ועובד בשיתוף פעולה עם משרד הבריאות וכל קופות החולים.
במקום 14 מחלקות אשפוז בתחום הגריאטריה הכרונית: סיעודיים ותשושי נפש וגריאטריה פעילה, הכוללת סיעוד מורכב, מונשמים, שיקום ותת־חריף, וזאת לצד מגוון שירותים נוספים, במסגרת מרכז שיקום יום (אמבולטרי), מרכז פיזיותרפיה, מרכז הידרותרפיה ומכון דיאליזה. המרכז מעניק טיפול מקצועי למאושפזים ולמטופלים מהקהילה, ומונה 500 מיטות טיפול וצוות מקצועי של מעל 500 אנשי רפואה ומטפלים פרה־רפואיים. רשת גולדנקייר מוכרת על ידי המועצה המדעית העליונה במשרד הבריאות לצורך התמחות רופאים בגריאטריה, ומהווה שדה קליני לכל מקצועות הרפואה. בנוסף הוכרזה על ידי משרד הבריאות לאחרונה כמרכז רפואי מוכר לצורך עריכת ניסויים קליניים מתקדמים (ועדת הלסינקי) בתחומי הבריאות המוכרים בפריסה עולמית.
"זהו מרכז מוכר ואיכותי לשיקום גריאטרי. האנשים שמובילים שם את התהליכים הם מומחים גריאטריים, ואנחנו כרופאי שיקום מייעצים להם בהיבטים שקשורים לשיקום, שהם פחות מכירים", מציין ד"ר טרגר ומספר, שבמרכז הוקם גם אשפוז יום שיקומי לצעירים יותר, בהובלת רופאת שיקום.
"היום מרבים להשתמש עם הצעירים יותר בטכנולוגיות מתקדמות, דוגמת רובוטים, מציאות מדומה ועוד"(צילום: עוז מועלם)
תוכל להדגים איך עובד שיתוף הפעולה המקצועי בנאות המושבה?
"ישנם מאפיינים, שכמומחי שיקום אנחנו לומדים אותם ורוכשים ניסיון, לעומת הקולגות מהגריאטריה. זה מתבטא במקרים ספציפיים, למשל פגיעות בחוט השדרה, שברים מסובכים, בעיות נוירולוגיות שדורשות מיומנות שיקומית, או תחום השיקום הנוירולוגי, דוגמת פרקינסון קשה שדורש התערבות מקצועית מיוחדת, או פגיעות ראש עם נזקים קוגניטיביים. אני יועץ בנאות המושבה כבר שנים רבות, וכשהצוות עובד יחד זה עובד מצוין. לעיתים יש היבטים שפסיכיאטרים מבינים יותר מאיתנו ולהיפך. יש צוות רב־מקצועי של פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת, עו"סית, דיאטן, צוות סיעודי – כולם עובדים יחד, וזה מביא תוצאות טובות".
אתם מטפלים במגוון גילאים. האם יש הבדל באופי השיקום ביחס לתוצאות?
"הטכניקה של העבודה עם צעירים ומבוגרים בהחלט שונה. למשל, אצל אדם צעיר עם שבר ברגל חשוב מאוד שההליכה תחזור להיות כמה שיותר איכותית, כי הוא צפוי ללכת עוד הרבה שנים, ואם לא ילך היטב, יצוצו פגיעות משניות בירכיים, בברכיים וכו'. בשיקום נעבוד עם הצעירים יותר על כל שריר ומפרק בנפרד. לעומתם, אצל המבוגרים נרצה שיצליחו ללכת באופן עצמאי מחדר לחדר, ונעבוד על איכות התפקוד לפי יכולותיו של כל מטופל. למבוגר גם אין יותר מדי כוח לתרגל שעות רבות ולחזק את איכות ההליכה, ולכן נתרגל איתו הליכה לשם הליכה".
למה אתם זקוקים כאנשי מקצוע בתחום?
"אנחנו זקוקים לשטחי טיפול נרחבים עבור שיטות הטיפול השונות – פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וכו'. בעשור האחרון התפתחו הרבה מאוד דברים שמסייעים בתהליך. היום מרבים להשתמש עם הצעירים יותר בטכנולוגיות מתקדמות, דוגמת רובוטים, מציאות מדומה, ביו־פידבק ועוד. יש לנו מערכות הולכה שעוזרות להצעיד את האדם בשלב מוקדם מאוד. טכנולוגיית VR (מציאות מדומה) בונות מציאות שבה האדם יכול לתרגל יותר ולהשתקם יותר. כך הטיפול הופך ליעיל יותר. הרובוטים מסייעים להפעיל את האדם גם ברמה המוחית וגם ברמת הגפה הפגועה, וזה יכול לשפר את יכולותיו".
בשנים האחרונות התחזק תחום השיקום הביתי. מה הסיבה?
"שיקום בית לא קשור למחסור במיטות, אלא למוגבלות. למשל מי שמתקשים לצאת מהבית או לרדת במדרגות. קיים היום שיקום ביתי ושיטות טיפול בבית עם פיזיותרפיסטים. זה תחום מתפתח, אבל הוא אינו מחליף טיפול במכון. כשפרצה המלחמה, רוב אשפוזי היום נסגרו בשל היעדר מיגון, והמטופלים לא היו מוכנים להגיע. השיקום הביתי המשיך לעבוד, כי לרבים יש בבית מרחב מוגן ולפעמים טיפלנו במטופל יותר בבית מאשר באשפוז יום. לעיתים שיקום בית אף יותר יעיל ונגיש משיקום באשפוז יום".
עבודת צוות של מומחי גריאטריה ושיקום. נאות המושבה נס ציונה
יש גבול לשיקום?
"השיקום, גם זה הגריאטרי, עובד לפי מטרות. כל אחד מאנשי הצוות כותב את ההערכה שלו, ואנחנו מתכנסים ומחליטים יחד על היעדים בכל שלב בתהליך. למשל אחרי אירוע מוחי נרצה שהאדם יוכל להיות עצמאי בבית עם הליכון, בעזרת המשפחה. בנוסף נמשיך לו את הפיזיותרפיה כדי לחזק ולשפר את ההליכה. התהליך הוא תמיד רב־שלבי".
אם יאפשרו לך להקים מנגנון שיקום אידיאלי, איך הוא ייראה?
"מנגנון אידיאלי הוא שילוב. המטופלים שונים זה מזה, ואם אתה רוצה להשתמש באופן יעיל בכוח העבודה וגם במיטות, נדרשים סוגים שונים של אפשרויות שיקום בקרבה גיאוגרפית. זה מתחיל מהמיטה הראשונית במחלקת האשפוז, למשל כירורגיה, טיפול נמרץ, אורתופדית וכיוב' – שם למעשה מתחיל השיקום. אז נדרש להחליט לאן עדיף להעביר את המטופל להמשך תהליך שיקומי מובנה, ובהקשר זה כדאי שיהיו מיטות זמינות גם בתחומים ספציפיים, למשל שיקום חוט השדרה או נפגעי מוח.
"אם הפגיעה לא מורכבת מאוד, אבל מצריכה שיקום, חשוב שתהיה מחלקה קרובה ונגישה, כי אחרת המשפחה לא תוכל לבקר. אם האדם מבוגר וסובל מבעיות רקע, אין היגיון להעבירו למכון שיקום, ובמקרה זה עדיף שיקום גריאטרי שיודע לתת לו מענה טוב יותר. במקרים מסוימים, בעוד האדם מאושפז במחלקה האורתופדית למשל, אנחנו מחליטים שאין צורך באשפוז לשיקום. במקרה כזה כדאי שבאזור יהיו אופציות אמבולטוריות, כמו אשפוז יום או שיקום בית.
"ביקרתי בהרבה מאוד מרכזי שיקום בעולם, ויש טובים. אבל ישראל מומחית בתחום. המרכזים החדשים נבנים על־פי הסטנדרטים הגבוהים ביותר. רופאי שיקום בעולם לגמרי לומדים מהקולגות בישראל".